האם אתם טסים בטייס אוטומטי?

תסמונת הטייס האוטומטי

חיינו הם שגרה. בין אם אתה מהנדס, מורה, רתך, או נהג אוטובוס, סביר להניח שרוב הפעולות שאתה עושה במהלך היום הן שגרתיות, חוזרות על עצמן, ולא דורשות השקעה חשיבתית רבה. בפעולות שגרתיות, מי שמנהל אותנו הוא ההרגלים שלנו. החל מהרגע בו אנחנו מתעוררים, מצחצחים שיניים ומתארגנים, נוסעים לעבודה ועד סוף היום, חלק ניכר מהפעולות שלנו נעשות על ידי הטייס האוטומטי שלנו. כל עוד יש לנו הרגלי עבודה טובים, ואנחנו ערניים ומרוכזים בעבודה, הסיכון לתאונת עבודה נמוך. אבל, זה מצב נדיר מאוד. לכולנו הרגלים לא טובים, וכולנו נמצאים מתישהו במצב של עייפות, חוסר ריכוז, או ניתוק כלשהו. כאשר הרגלי העבודה שלנו לא מושלמים (והם אף פעם לא מושלמים), וגם הראש מנותק מהגוף (לא בסגנון דעאש, אלא פשוט המחשבות נמצאות במקום אחר…) קיים סיכון גבוה לתאונת עבודה.

מנתקי הראש מהגוף

במציאות כמו שלנו, יש הרבה גורמים שמנתקים את הראש מהגוף, לוקחים אותו למקומות אחרים, וגורמים לנו להיות לא מרוכזים בעבודה. מתחים ומריבות בבית א בעבודה, לחץ, תסכול, המצב הבטחוני, עייפות פיזית או נפשית  גורמים לנו תלות גבוה יותר בהרגלי הטייס האוטומטי. עייפות פיזית נגרמת מחוסר בשעות שינה, או מביצוע מטלות פיזיות קשות, ואפשר לטפל בה באמצעות הפסקות, מנוחה, קפה ואף התעמלות קלה. עם העייפות הנפשית קשה יותר להתמודד. היא נגרמת משגרה שוחקת, חוסר עניין בעבודה, לחץ מוגבר או דיכאון. ברמה הארגונית ניתן להפעיל תכניות להגברת מעורבות העובדים בתהליכים ארגוניים כגון צוותי שיפור, או תכניות לשיפור הסביבה והבטיחות, וכך לשבור את השגרה השוחקת ולהעצים את העובדים. עדיין, מנתקי הראש מהגוף יהיו קיימים תמיד, ולכן גם הסיכון לטעויות ותאונות יהיה קיים, בעיקר כאשר הרגלי העבודה בטייס האוטומטי לא בטיחותיים.

הרגלי עבודה בטייס האוטומטי

ככל שהמטלות שלנו יותר שגרתיות, כך הרגלי העבודה שלנו שולטים יותר בטייס האוטומטי. לדוגמה בנהיגה, כאשר אנו נוהגים באותו מסלול כל יום בדרך לעבודה, אנחנו לא משקיעים כמעט שום מאמץ מחשבתי בנהיגה. למרות שנהיגה דורשת המון תשומת לב, והמוח קולט מיליוני פריטי מידע ומעבד אותם בכל דקה (שילוט, מכוניות, נתיבים, מהירות ועוד), בנהיגה שגרתית כל פעילות העיבוד  נעשית כביכול בתת מודע. כמה פעמים קרה לכם שהייתם טרודים ממשהו (עצבניים על משהו בעבודה או במשפחה), חשבתם על זה כל הדרך, ולא שמתם לב בכלל שהגעתם הביתה? כשהראש מנותק ונמצא במקום אחר, ההרגלים שולטים. גם בנהיגה, גם בבית וגם בעבודה, יש לנו הרגלים יותר טובים ופחות טובים. בנהיגה לדוגמה, יש כאלו שלפעמים פחות מקפידים לאותת, לשמור מרחק, לשמור על מהירות מתאימה, או חותכים רמזורים ומדברים בטלפון. אם ההרגלים לא כל כך טובים, אבל אנחנו מאוד מרוכזים בביצוע המטלה, הסיכון לתאונה עדיין נמוך יחסית. אבל, ככל שההרגלים פחות טובים, והראש יותר מנותק, הסיכון לתאונה גדל. עובד שלא מקפיד להשתמש בציוד מגן אישי, או שלא מקפיד לבצע את כל הבדיקות הנדרשות לפני תחילת עבודה, יהיה בסיכון גבוה הרבה יותר לתאונה כאשר הראש שלו נמצא במקום אחר.

חיזוק הרגלים בטיחותיים

שינוי הרגלים שהושרשו במשך שנים הוא משימה לא פשוטה בכלל, אבל בהשוואה למשימה לחיבור מחדש של הראש לגוף, יותר פרקטי לחזק הרגלים חיוביים כדי להביא לשינוי התנהגותי. התוצאות של שינוי התנהגותי מבטיחות סיכויים טובים יותר למניעת טעויות ולהורדת כמות התאונות. המפתח לשינוי התנהגות נמצא בחיזוק ההתנהגויות החיוביות, דרך משוב לעובדים, וצמצום ההתנהגויות הלא בטוחות באמצעות חינוך, אימון והדרכה. הגישה המוכרת ביותר לחיזוק התנהגויות בטוחות של בטיחות מבוססת התנהגות (BBS), המבוססת על תצפיות ומשוב. השלב הראשון הוא זיהוי ההתנהגויות בסיכון: ניתוח מטלות שגרתיות, הערכת הסיכונים בכל שלב במטלה, והגדרת ההתנהגות הבטיחותית למניעת הסיכון. התוצר של ניתוח המטלות (שניתן לעשות בשיטת JSA: Job Safety Analysis) הוא רשימת התנהגויות קריטיות, שהן ההתנהגויות שלהן ההשלכה המשמעותית ביותר לבטיחות. רשימה זו משמשת לבניית רשימת תיוג לתצפיות התנהגותיות. את התצפיות מבצעים עובדים או מנהלים שהוכשרו במתודולוגיית "בטיחות מבוססת התנהגות" לביצוע תצפיות והעברת משוב. ממצאי התצפיות משמשים כבסיס לדיונים בישיבות צוות וישיבות הנהלה, בהן דנים בממצאים, ומחליטים על פעולות מתקנות ואמצעים לחיזוק ההתנהגויות הבטוחות. זהו תהליך ארוך, שבו חייבים לקחת חלק פעיל כל העובדים. בשילוב מאמצים ארגוניים נוספים, ניתן להפחית את כמות וחומרת התאונות, והטמיע תרבות ארגונית של "אפס תאונות".

מודל הטייס האוטומטי

    • ראש מחובר+הרגלים טובים=סיכוי נמוך לתאונה
    • ראש מחובר+הרגלים גרועים=סיכוי יחסית נמוך לתאונה
    • ראש מנותק+הרגלים טובים=סיכוי יחסית נמוך לתאונה
    • ראש מנותק+הרגלים גרועים=סיכוי גבוה לתאונה

 

 

בטיחות בעבודה? מתחילה בבית…

מקומות עבודה משקיעים משאבים רבים לשמור על בטיחותו ובריאותו של העובד, כאשר מלבד חובתם החוקית עומדת לנגד עניהם של המעסיקים דאגה אמיתית לשלומו של העובד. כל מעסיק רציונאלי רוצה שהעובדדים שלו יגיעו לעבודה כשהם בריאים ושלמים. אבל, בעוד החינוך לבטיחות בעבודה והדאגה לתנאי הסביבה הבטיחותיים תלויים במעסיק, הבטיחות בבית מתחילה בעובד עצמו, ושורשיה עמוקים ומתחילים בחינוך שקיבל העובד בילדותו. האם זה אומר שלא כדאי למעסיק להשקיע בבטיחות העובד בביתו? כמובן שלא. עובד שחושב בטיחות בבית, יחשוב בטיחות בעבודה, ויש יותר סיכויים שיגיע לעבודה שכהוא בריא ושלם. אז איך אפשר לעודד בטיחות בבית?

הכל מתחיל במשפחה

הפרויקטים המוצלחים ביותר לעידוד התנהגות בטיחות משלבים ערכים ומשפחה. פעילות כגון יום המשפחה בארגון בשילוב בני המשפחה, המעודדת חשיבה יצירתית כגון יצירה אומנותית, המצאת ססמאות לבטיחות, או סדנאות ממוקדות חשיבה בטיחותית ועבודת צוות בסגנון ODT, יתרמו לחשיבה הבטיחותית, ובשילוב אמצעים נוספים יחלחלו אל חיי היום יום של העובד.

שלבו את המסרים בתקשורת הארגונית

דפי מידע בלוחות המודעות, מסרים בדואר האלקטרוני, דיונים בישיבות צוות, שיחות בהפסקות הקפה, והרצאות בימי הדרכות או השתלמויות, כל אלו כלים מצוינים להעברת מסרים בנושא בטיחות. כדאי לשלב בכל אלו מסרים גם בנושאי בטיחות בבית. אלו צריכים תמיד להיות ממוקדים, עניינים, ועם קריאה לפעולה. מסר אפקטיבי הוא כזה הקורא לעובד באופן אישי לשמור על עצמו ועל משפחתו, ועם דגשים מיוחדים לבטיחות, רצוי ברוח התקופה. לדוגמה, איך שומרים על בטיחות בחורף עם תנורי חימום. באתרי בטיחות כגון בטרם, האתר של איגוד הכבאות והאתר של המוסד לבטיחות וגיהות ניתן למצוא מידע רב על בטיחות בבית, שניתן לגזור ממנו רעיונות ולשתף עם העובדים.

יישמו בבית כלים דומים

אם במקום העבודה משתמשים בסקרי סיכונים, רשימות תיוג ותצפיות לעידוד התנהגות בטיחותית, ניתן ליצור ביחד עם העובדים כלים דומים שהם יישמו בבתיהם. בנו ביחד עם העובדים רשימת תיוג לבטיחות אש בבית, או לבטיחות בדרכים. את הכלים שהעובדים מכירים ממקום העבודה יהיה קל יותר ליישם. בישיבות צוות העובדים יכולים לשתף עם העובדים על הפעילות שלהם, ולחשוב על רעיונות נוספים לקידום הבטיחות בבית.